הסיפור של נורמה
את נורמה, אנחנו פוגשים לראשונה בפלסנסיה. מדי שבוע נשלח נציג מצוות המנהלים אל העיר, כדי להיפרד מהאורחים העוזבים את האי ולקדם את פני המגיעים. שעות הביניים שבין שתי המשימות מנוצלות לסידורים שונים בעיר. על המזח, מחכה לנו ואסילי, הנהג הנאמן. במהלך היום, הוא אמור להסיע אותנו ברחבי העיר לקניות דחופות, איתור חלקים הדרושים לבעלי המלאכה שעל האי, ביקורי רופאים וכל מטרה אחרת המצטברת במהלך השבוע. אנחנו, שמקווים לנצל את היום למעט זמן זוגי יבשתי, עושים את המיטב על מנת לנסות ולהתחמק מואסילי, אבל נתקלים שוב ושוב בחשש שלו לשחרר אותנו לשיטוט עצמאי.
יריית הפתיחה לשבוע הסוער
אם בתחילת הדרך היו עבורנו ימי העיר זמן התאווררות, הרי שככל שנכנסנו לעומק התפקיד הם התמלאו במשימות והפכו דחוסים ועמוסים. היום, העומס מורגש ביתר שאת. זוג האורחים החדשים ביקש להגיע לאי בשירות אישי ולכן החזרה תהיה מוקדמת מהרגיל. ואכן, רגע אחרי שהצלחנו לחמוק מואסילי אנו מקבלים את אישור הנחיתה של האורחים ומזדרזים לחזור לרכב ולקדם את פניהם.
כשאנחנו מגיעים לרציף, מתקרב אלינו רכב ההסעה. ראשונה, יוצאת ממנו נורמה. גבוהה וזקופה, בחליפת שיפון לבנה וכובע קש רחב שוליים, היא מרחפת בצעדים מלאי חשיבות אל עבר המזח. אחריה, מגיח פיליפ. עגלגל וחייכני הוא פונה לעברנו, וכמתחייב בימי קורונה, משיק איתנו מרפקים בחום.
"ברוכים הבאים" אנחנו מברכים אותם, והסירה המהירה יוצאת לדרך. השמים מעוננים קלות, ובחרטום, נורמה מדגמנת מול פיליפ תמונות נופש על רקע גווני הים המשתנים.
אלא שבעוד הזוג שקוע בצילומי אוירה, מתרבים העננים והקפטן עוצר את הסירה ומכסה אותה בכיסוי פלסטיק מגן. אנחנו ממשיכים לדהור קדימה, אך במהרה נשמע רעם אדיר וברגע הסירה הקטנה נשטפת במבול עוצמתי. הקפטן מתקדם בנחישות, הגשם שוטף וכיסוי המגן מתקשה להילחם בעוצמת הרוח והמים הניתזים אליו.
"אמא טבע" אני מחייכת בהתנצלות אל הזוג שמולי, ונורמה מנסה להתעלם מהמים החודרים מכל כיוון. כשאנו מגיעים אל האי, ספוגים בגדי השיפון הלבנים במים והם שקופים לגמרי. אני עוטפת את נורמה במגבת ומבטיחה להעביר את החליפה היוקרתית לטיפולה האישי של מנהלת המכבסה. "לא פתיחה טובה לשבוע" אני מאותתת לדבי המקבלת את פניהם, וזו מאיצה בנערי החצר המגלגלים את המזוודות אל חדרם של בני הזוג.
נורמה זועפת
בבוקר המחרת, אני פוגשת את נורמה ופיליפ בחדר האוכל. "בוקר טוב גלי" פיליפ מקבל את פני בחיוך רחב, אבל לצידו נורמה מחמיצה פנים. "מה קרה?" אני שואלת, ונורמה ממהרת לענות בקול מתלונן "לא עצמתי עין". לדבריה, פיליפ לא מפסיק לנחור והיא, לא יכולה לישון.
אני מסתכלת על הזוג במבט תמה. מתוקף תפקידי אני מנועה מלחקור אותם על הסדרי השינה בביתם, או לשאול מדוע בחרו לבלות את חופשתם בחדר קטן ומשותף. אני כן נדרשת למצוא פתרון שיניח את דעתם ויפתור את הבעיה.
"אולי תיקחו חדר נוסף לפיליפ?" אני מציעה בזהירות, אבל נורמה משחררת נחירת זלזול. "לא באנו עד לכאן כדי להיפרד לשני חדרים" היא עונה ואני מרגישה שהתפרצתי לתוך תסבוכת זוגית עדינה. עכשיו, אני מחזירה את השאלה אליהם – "ובכל זאת, איך אוכל לעזור לכם?". עכשיו פיליפ מביט בי במבט מתנצל ובקול מבויש מציע "אולי אוכל לישון על המרפסת? יש אפשרות לארגן לי מיטה שם?"
מיטה על המרפסת?
מיטה על המרפסת? זה נשמע לי מופרך לגמרי, אבל אני מבטיחה לבדוק את הנושא באופן אישי. בדרך למשרד אני מציצה אל המרפסת. בעיני היא נראית צרה וקטנה מדי למיטה, אבל במשרד, דבי ודין צוחקים ומאשרים. אם זה מה שפיליפ רוצה, הכל אפשרי. תוך זמן קצר מתייצבים שני נערי חצר במרפסת של נורמה ופיליפ. בידיהם, מיטת יחיד מפוארת. מיד אחריהם מגיעה גם חדרנית ומציעה את המיטה בקפידה.
בלילה, אני מתכרבלת בשמיכה כשבחוץ נשמע קול רעם עז. "פיליפ על המרפסת" אני לוחשת לדניאל, אבל הוא כבר נרדם. אני עוצמת עיניים ומחכה בחשש לבוקר.
להפתעתי, בבוקר המחרת אני מגלה על מרפסת חדר האוכל זוג מאושר ורגוע. "איך עבר הלילה?" אני שואלת בחשש את פיליפ, והוא עונה בחיוך "ישנתי כמו תינוק". "והגשם, לא הפריע לך?" אני מוסיפה ומבררת בעדינות, אבל פיליפ מניף את ידו בתנועת ביטול ועונה בביטחון "אם נורמה מאושרת, אני מאושר".
נורמה, חבושה בכובע קש רחב שוליים, מרימה מבט מעפעף ומאשרת בתנועת יד מלכותית וחיוך עדין "ישנתי נפלא". אני נפרדת מהשניים בהקלה וחוזרת למשרד. אלא שהתלאות המצפות לי מצמד האורחים עדיין לא הגיעו לסופן.
ריח חשוד מסבך את העלילה
שלושה ימי 'ירח דבש' חולפים על הזוג המאוהב. ערב ערב הם חוגגים על הבר עוד יום צלילות מהנה, ובמרוצת השבוע מתבהרת לנו גם הדרת הכבוד האופפת את נורמה. זו, משתפת את האורחים המקיפים אותה, ומספרת על עברה כשחקנית משנה הוליוודית. פיליפ, מוסיף ומלווה אותה במבטו המעריץ, ומעדכן גם הוא את האורחים בפרטי פיקנטריה אודות הידוענים בהם זכתה להתחכך.
אלא שאז, כעבור שלושה ימים מגיעה למשרד חדרנית נבוכה. מזה יומיים שאת החצר שסביב חדרם של פיליפ ונורמה אופפת צחנה, והיא אינה מצליחה לאתר את מקורה. אני מצטרפת אל החדרנית, ויחד אנחנו צועדות אל החדר. על המרפסת בכניסה עומדת המיטה המפוארת, מוצעת ומסודרת כיאה וכראוי. אלא שמסביב, לא ניתן להתעלם מריח השתן.
הפעם, התפקיד הוא של דניאל. בחוסר רצון ובלית ברירה הוא ניגש אל פיליפ ומציע לו לצאת לשיחה שקטה על החוף. דניאל מניח יד על כתפו ובעדינות מנסה לברר את מקור הריח החריף. פיליפ משפיל את עיניו במבוכה. "נורמה כל כך מרוצה מהסידור החדש. היא ישנה טוב וקמה בבוקר במצב רוח נפלא. הדבר האחרון שרציתי לעשות זה להעיר אותה באמצע הלילה. ובכל זאת, אני כל כך מצטער, אבל… גם לי יש צרכים משלי".
דניאל טופח על כתפו של פיליפ בהבנה. "נשאיר את זה בינינו" הוא מבטיח ונותן לו מפתח לחדר הצמוד. בלילה, יוכל מעתה פיליפ לגשת לחדר הריק ולהשתמש בו. והסוד, יישאר ביניהם.
פיליפ מאושר, נורמה מרחפת, השיחים לצד החדר נשטפו, והשקט חזר אל האי רנגואנה.