כשחזרנו מהאי הציפו אותנו שלל שאלות – למה נסענו, למה חזרנו,
ובעיקר – מה קרה שם שהשפיע עלינו כל כך. 

התחלנו לענות – לחברים, למשפחה, בתכתובות ובסיפורים. שוב ושוב ראינו את העיניים מתרחבות, את המבט מתעקם בחוסר אמונה, את ההתרגשות שבאה עם ההבנה שהדברים אכן קרו, ההבנה של מה שעברנו שם. 

שוב ושוב חזרה האמירה – צריך לעשות מזה ספר. 

וככה יצאתי למסע. 

מסע שהתחיל בגוף שלישי, כי לא יכולתי לגעת בכאב והעצבים היו כל כך חשופים. 

מסע שאחרי עריכה והערות של ציבור הקוראים הנפלא שלי הפך לסיפור בגוף ראשון. 

אז זה לא ספר דוקומנטרי. 

ולא כל מה שמתואר אכן קרה. 

ובטח שהדברים לא קרו על האי שבשמו נקבתי. 

לפעמים הוספתי לאירועים מלח. בהרבה מקרים הנמכתי את הלהבות. המציאות, לפעמים, עולה על כל דמיון…

ועכשיו הוא כאן – אי שפיות, המהדורה הראשונה. גרסה ראשונה, נסיונית, בתולית. 

באתר תוכלו לקרוא מספר פרקים מלאים ולטעום חלקים מפרקים נוספים. 

אבל את הסיפור המלא עוד אי אפשר לפרסם בציבור. 

הוא מחכה לכם בספר. ממש כאן.