שבת בבוקר - האורחים באים!
שבת בבוקר. שנינו מזנקים מהמיטה. חולצות האי הלבנות מוכנות על הקולב, אבל אנחנו לובשים בגדי עבודה. היום עוד ארוך, ועד שיגיעו האורחים ההכנות רבות. אני מציצה החוצה. השמים הכחולים מאתמול התחלפו בעננים קודרים, ואלו מאיימים להתפרץ בכל רגע. בדרכי למשרד אני פוגשת את דין והוא מרגיע אותי בחיוך. בסוף, הוא מבטיח, רגע לפני שיגיעו האורחים, הכל יסתדר. אני נושאת את עיני לשמיים ומתקשה להאמין.
במשרד, העבודה בעיצומה. דבי מסיימת להכין את ערכות קבלת הפנים לאורחים. ברוח התקופה, הם יקבלו מסכות רקומות בסמל האי ובקבוקוני ג'ל לחיטוי הידיים. כרמן, פקידת הקבלה, מסיימת להדפיס את פתקי הברכה שיחכו על המיטות. דין אוסף את רשימת המשימות לעיר ויוצא אל ‘מיס אלה’. בסוף היום הוא ישוב איתה אל האי, ועליה האורחים העושים עתה את דרכם לפלסנסיה.
בחוץ, פושטים אנשי התחזוקה על האי כמו עדת נמלים פעלתניות. טרקטור מפזר ערימות חול לאורך החוף ונערי החצר גורפים אותו ומפזרים בשכבה שווה ומסודרת. וינסנט, מקפיד לגרף מעגלים קטנים בכל אזור שסיים לנקות. מעין 'חותמת' אישית שפיתח לאורך שנות עבודתו. לעיתים הוא מוסיף למעגלים עלעלים קטנים ומייצר ציורי פרחים בחול. אורח שצפה בו גורף בשקידה הפך לאגדה באי כשהעניק לוינסנט תשר בגובה משכורת שבועית. 'מגרף עם תשוקה' היה ההסבר שצירף למעטפה, ומאז מקפיד וינסנט שבעתיים לחשוף בפני האורחים את תשוקתו. מקווה לתשרים נוספים מהאורחים הנדיבים.
פולה בפעולה
פולה, גם היא עובדת מאז השעות המוקדמות של הבוקר. קללה עסיסית מסתננת מבין שפתיה כשהיא מגלה ששוב הוחלפו ווילונות החדרים בחדר הכביסה. שנים של עבודה חושפות לעיניה גם הפרש של סנטימטרים בודדים באורך הווילון, והיא מקפידה להותיר את החדר מושלם בצאתה ממנו. בדרכה חזרה מהמכבסה עם הווילון התקין היא פוגשת בי ולא מפספסת את ההזדמנות לשטח את טענותיה. רצף ההאשמות שהיא מפזרת מאשש את הסיפורים ששמעתי על היריבות בתוך צוות החדרניות. אני מנסה להקשיב בסבלנות אבל השטף אינו פוסק ואני נאלצת להבטיח לטפל בנושא רק כדי שאוכל להתחמק מהחדרנית הסוערת.
פולה חוזרת לעבודה. 'רענון' החדרים לקראת האורחים דורש הקפדה על הפרטים הקטנים ביותר. רשתות יתושים נקיות, מצעים מתוחים, וילונות מגוהצים. היא תולה את חלוקי הבית ומוסיפה קיפול מעוצב ועלה רענן, תוספת צבע למגבות הלבנות. הזר הטרי שקטפה בגינה עומד כבר באגרטל על השולחן, וכל שנותר לה להוסיף עכשיו הם שני פרחי היביסקוס אדומים על המיטה. פולה בודקת את החדר במבט בוחן ואז מתקשרת למשרד. החדר, מוכן לבדיקה.
זמן לבדיקת חדרים
דבי קוראת לי וביחד אנחנו יוצאות לבדיקת החדרים. היא מדגימה בקפדנות בדיקת רשימה ארוכה של דגשים חשובים. נראה שדבר אינו חומק מעיניה, מזוית קיפול המגבות, דרך טמפרטורת המזגן, ועד סדר הנחת גלילי נייר הטואלט הרזרבים, וכיוון השעון המעורר לפי זמן האי.
תוך שאנחנו עוברות בין החדרים נשמע בחוץ קול רעם מתגלגל. העננים שנקשרו עוד בבוקר נפתחים במטח גשם עז. מבול מאיים לשטוף את עיגולי הגירוף של וינסנט, ובמכשיר הקשר דניאל מדווח שתקרת חנות המזכרות קרסה. אני נפרדת מדבי ועושה את דרכי בריצה למשרד.
כדי לקצר את הדרך, אני עולה במדרגות שלצד הבריכה. על רצפת העץ אני מחליקה. הברך מדממת אבל זה לא מטריד אותי. כרגע, מעסיקה אותי המחשבה על האורחים שבדרך. מחר ירוץ כאן אחד מהם, והתוצאה עלולה להיות גרועה מברך חבולה.
הגשם לא מרחם
עכשיו אני זו שקוראת בקשר לדניאל. הוא מצרף אליו את מתיוס, אחראי התחזוקה והשניים מגיעים במהירות. גם הם כמעט ומחליקים על המדרגות הרטובות. "בגשם כזה אין הרבה מה לעשות" מתיוס מתחיל לומר, אבל כשהוא פוגש במבט החמור על פנינו הוא עוצר ופונה אל מכשיר הקשר. בתוך דקות ספורות נאספת לצידנו ערימת סמרטוטים יבשים, ובראשה סרט הדבקה נגד החלקה.
כמו מכונה משומנת היטב, שלושתנו עובדים בגשם השוטף. מתיוס על ברכיו מנגב את המדרגה, אני חותכת את סרט ההדבקה, דניאל מדביק אותו בקפדנות. כשאנחנו מסיימים את ההדבקה על המדרגה האחרונה, שלושתנו רטובים עד לשד עצמותינו. למרות התנאים הקשים, המשימה הושלמה. באופן מפתיע, הסרטים שהודבקו בתנאים לא תנאים יישארו דבוקים היטב עד שנעזוב את האי.
כשאנחנו מגיעים חזרה למשרד מקדמת את פנינו תמונה סוריאליסטית. תקרת חנות המזכרות הצמודה אליו פעורה, והגשם זורם דרכה. כל המדפים כבר הוסטו הצידה, וכרמן הנואשת מנסה לספוג את המים החודרים. העץ ספוג, מתיוס מסביר, אבל גם הוא יודע שככה לא נוכל לקדם את פני האורחים הקרבים. בזריזות הוא רותם למלאכה ארבעה אנשי תחזוקה וביחד הם מצליחים לאטום את החור הנוזל.
האורחים באים!
מכשיר הקשר מטרטר. 'מיס אלה' יצאה לדרך. כל האורחים התקבצו בספינה וזו עושה עתה את דרכה, מרחק שעה וחצי, אל האי. ברגע אחד מתרוקנת רנגואנה מהמולת העשייה. כל העובדים נבלעים בחדריהם, מתקלחים, מתלבשים ומתקשטים לקראת קבלת הפנים.
אנחנו מסירים את החולצות הלבנות מהקולב ולובשים אותן בפעם הראשונה. שעה עוברת וממכשיר הקשר הימי בוקע קולו של קפטן הספינה המתקרבת. "רנגואנה, רנגואנה, כאן ‘מיס אלה’". דניאל ממהר אל מכשיר הקשר ועונה – "‘מיס אלה’ ‘מיס אלה’, כאן רנגואנה". "חמש עשרה דקות להגעה" מודיע הקפטן, ודניאל מאשר קבלה ופונה למכשיר הקשר המקומי – "הגעה בעוד חמש עשרה דקות, הגעה בעוד חמש עשרה דקות".
בדרך לרציף אני מתקשה להאמין למראה עיני. ממש כמו שהבטיח דין בבוקר – העננים התפזרו. הגשם פסק, והאי כולו נוצץ בשמש אחר צהרים נעימה. מעגלי הגירוף של וינסנט שרדו, הקוקוסים הגבוהים שטופים, העלים הירוקים מכוסים טיפות זוהרות והדגלים הצבעוניים שבקדמת האי מתנופפים ברוח הקלילה.
על הרציף מחכה כבר שורת החדרניות ולצידן צוות המטבח. כולם רחוצים וחגיגיים במיטב מדיהם הלבנים. ברקע נגלית ‘מיס אלה’, מפלחת את המים השקטים. כולם מניפים את ידיהם אל הספינה הקרבה. 'ברוכים הבאים לרנגואנה' אנחנו פונים אל האורחים היורדים מהסיפון 'אנחנו מנהלי האי'.