פרולוג
קיץ 2013. דניאל ואני שרועים בכיסאות נוח על מרפסת וילה במלדיבים. "את מבינה שככה הוא חי?" דניאל שואל אותי כשהוא לוגם מהמרגריטה הקפואה שבידו. רק שעה קודם לכן פגשנו את מנהל האי בחדר האוכל, ועכשיו אנחנו מפנטזים. "יום אחד, דניאל, כל זה יהיה שלנו" אני צוחקת אליו ואנחנו משיקים כוסות.