חדר האוכל כבר מלא בעובדים מצפים. הסירה שהחזירה את הדירקטורים לפלסנסיה הביאה איתה את הצוות כולו לתדרוך קורונה. אז עוד לא ידענו, אבל לאורך כל שהותנו ברנגואנה, לא נזכה שוב לראות הרכב מלא כל כך של אנשי האי. המגיפה, שצמצמה את מספרי האורחים, תביא איתה גם צמצום בכמות העובדים הנדרשים, ובמהרה תתחלף תחושת ההקלה העומדת עתה בחלל החדר בתחושת מצוקה מול שעות העבודה המועטות.
זמזום נרגש ממלא את האויר. שבעה חודשים של פרידה זה מזו, ובליל שפות מתערבב באזנינו. ספרדית וקריאולית משתרגות זו בזו, מתבלות את האנגלית הרשמית במגוון ביטויים עסיסיים. העובדים שלא התראו זמן רב, מנצלים את רגעי ההתארגנות שלנו כדי להשלים פרטי אינפורמציה ורכילות עסיסית.
אני מעבירה את מבטי לרוחב החדר השוקק. ים של פרצופים כהים ובהירים, מלוכסנים ועגולי עיניים. כולם מחוייכים מאחורי מסכות המכסות את מחצית פניהם. דבי, העומדת לצידי, מסייעת לי וקוראת בשמות שהכתיבה לי ליאת עד אתמול.