"אתם רושמים?" שון שואל, ושנינו ממלאים פנקסים במידע החשוב שהוא מספק לנו. מאוחר יותר, בוילה המפנקת על חוף הים, אעבור שוב על הפנקס שמילאתי. "אף פעם לא חשבתי שניהול אי זה דבר כל כך מורכב" אציין ודניאל יחייך בהסכמה.
"האי רנגואנה מתפקד כיחידה עצמאית בלב הים" שון פותח. "Self sustained" הן שתי המילים שיחזרו במהלך הסיור בחלקו האחורי של האי, המנוע של הכפר. ועד הערב, נתחיל שנינו להבין את המשמעות העמוקה של צמד המילים הפשוטות לכאורה.
התחנה הראשונה שבה אנו עוצרים, היא רחבת הגנרטורים. שלושה ענקים צהבהבים, לב ליבו של האי. מהר מאוד נתרגל להמיית הגנרטור הרחוקה, וגם לתחושת האיום המשתררת על האי כשזו מפסיקה. בלי גנרטורים, אנחנו לומדים לדעת, אין על האי מים זורמים, ביוב, מזגנים ותקשורת. לכן, חשוב לייצר גיבוי על גבי גיבוי למערכת, ושלושת הגנרטורים הפועלים לחילופין, מבטיחים תמיכה הדדית בעת הצורך.
"ועדיין" שון נאנח "זה לא תמיד מספיק". עכשיו, הוא נכנס להסבר על הקושי שבתפעול אי מורכב כל כך, במדינת עולם שלישי נידחת. "הקטנצ'יק הזה?" שון מצביע על נגד אחד מתוך עשרות, המחוברים ללוח הבקרה של הגנרטור. "הקטנצ'יק הזה עלה לי בכמה שערות לבנות, ולבעל האי בהרבה כסף".