אני מדלגת אל הרציף. רועה גרמנית גדולה מזנקת עלי בליקוקים נלהבים ואני רוכנת אליה. הקרקע נדמית מתנדנדת. הגלים שהביאו אותנו אל האי עדיין משפיעים על האיזון הפנימי, ושנינו מהדסים כמו שיכורים אחרי דבי. "ברוכים הבאים לרנגואנה" היא חוזרת על הברכה במבטא בריטי כבד, ומוסיפה "רגע לפני שאקח אתכם לחדר, זה הזמן להזיז את השעונים שלכם קדימה. אנחנו כאן, על 'זמן אי'".
בהמשך, נלמד גם אנחנו לדקלם את נאום הפתיחה המסורתי. זמן אי, שעה קדימה משעון בליז התיקני, הומצא כדי לשכנע נופשים עצלים לקום שעה קודם. וזאת מבלי להרגיש שבכך הם מקריבים זמן חופשה יקר. ואכן בפועל, התבררה הזזת השעון כדרך מתוחכמת להפוך לנסבלת יותר את חלוקת הקפה לחדרים בשש וחצי בבוקר (חמש וחצי זמן בליז), להתחיל את פעילות צלילה בשמונה (ולמעשה כבר בשבע) ולחתור לסיום הלילה, רגע לפני שהברמנים מתחילים לנקר על הבר, בעשר וחצי בלילה, כשלמעשה בבליז השעה היא רק תשע ושלושים.
*******
הרציף מסתיים. אני יורדת אל החוף. אור אחר צהריים שוטף את האי ומדגיש את עוצמת הצבעים היפים שסביבנו.