טלי גורן

מזה עשרים שנה אנחנו מסתובבים מסביב לעולם. התחלנו בשלהי שנות ה-90. זוג צעיר, מסתכל אל מעבר לים וחולם. תעשיית ההייטק סיפקה לנו תירוץ, והחתונה איפשרה לנו לעשות את המעבר ביחד. אז יצאנו. מי חשב אז שההרפתקה הקצרה תהפוך לאורח חיים.

מהר מאוד התחילו להתווסף החותמות בדרכון. מקליפורניה עברנו לאפסטייט ניו יורק. בדרך נוסף לנו תאיצ'יק קטן וכשעברנו לבוסטון נולדה מאיה. מהחוף המזרחי הקר עברנו לאוסטרליה ומשם לארץ, לתקופת משפחה ומירכוז של הילדים סביב הציר הישראלי.

אבל החיידק לא עזב. 

וכעבור 6 שנים, ברגע שהתאפשר, פרשנו שוב כנפיים, כשהפעם היעד סינגפור. ארבע שנים על האי החלומי ועוד שתיים בהונג קונג הקסומה לא פחות. שכרון אסייתי שהסתיים ביום בו החליטה מאיה החליטה שהגיע הזמן לחזור לבסיס. 'ילדות ישראלית' היא ביקשה, ואנחנו נענינו.

במשך שנתיים היתה בנימינה טובה אלינו. 

אבל אז הגיעה שנת הקורונה. 

אנחנו מצאנו את עצמנו מקורקעים. עובדים מהבית ושוב חולמים. 

ולתוך הרקע הזה התפרצה מודעת הדרושים ששינתה לנו את החיים.

אי שפיות. הרפתקה שהיתה או לא היתה… לנו או לזוג שונה לגמרי…

מחכה לכם…